אמצעי כפייה פסיכיאטרים – עידן חדש?
בשנים האחרונות גוברים הקולות התוקפים בחריפות את אמצעי הכפייה הפסיכיאטריים, קשירות ובידודים. רבו המתנגדים לתופעות שנתפסות ככוחניות, כפולשניות וכמערערות את האוטונומיה של הפרט.
הכפייה מאבדת יותר ויותר מהלגיטימיות שלה. לא רק ביתו של אדם הוא מבצרו. גופו של אדם ועולמו הפרטי מושתת על חופש, חירות וכבוד. אמצעי הכפייה פוגעים בהם. לעיתים הם לא רק נוטלים את חירותו באופן פיסי ממש אלא הם גם מאיימים על שארית כבודו. זהותו כאדם חופשי מתחלפת בזהות של אדם חולה שמטופל מאחורי סורגים. לא מצב ששומר על צלמו ודמותו.
שנים רבות וארוכות – מדי – רווחה התפיסה שקשירת מטופלים והשמתם בבידוד הינם אמצעים טיפוליים.
השינוי הגיח לא מהמשפט ולא מהפסיכיאטריה, אלא ממאבק חברתי ומחאה אישית. סיפורה של נועה (שם בדוי), שנקשרה במשך 24 ימים ברצף במחלקה פסיכיאטרית חולל סערה חברתית ותקשורתית בשנת 2016, והעלה את הנושא לסדר היום. סערה נוספת חולל דו”ח שוברים קשירה (כתיבה ומחקר: עו״ד שרון פרימור) מטעם ארגון בזכות (המרכז לזכויות אדם של אנשים בעלי מוגבלויות) על קשירות ככרוניקה של הפרת זכויות, ולפיו הקשירות כה רווחות עד כי כל מאושפז רביעי חווה קשירה אחת לפחות במהלך אשפוזו.
חצי ביקורת זועמים הופנו כלפי הפסיכיאטריה והפסיכיאטרים בגין שימוש בכלים אלה. התגובות מקרב רבדים שונים באוכלוסייה לימדו כי כיום כבר אין השלמה גורפת עם ביטויים של פגיעות בכבוד ובחירות ופחתה הסובלנות גם כלפי הגבלתם. הם כבר אינם מקבלים את אותו תוקף רפואי ומוסרי כבעבר. כיום, הם מצויים על סף הפיכתם לכלים שמקומם לא יכירם בחברה המכבדת את זכויות האדם.
ואכן אמצעי הכפייה הם ביטויים קשים לפגיעה בערכים בסיסיים שמוגנים בחוק יסוד. קשירות ובידודים משוייכים לעולם אפל, מהסוג שקדם לתמורה שיצר פיליפ פינל, פסיכיאטר דגול שחילץ נפגעי נפש מגורל אכזרי של כליאה בתנאים דרקוניים והנהיג רפורמה הומניטארית בטיפול בחולי נפש. שמו נישא בהערצה והוא נודע כאבי הפסיכיאטריה הרפואית-מדעית המודרנית.
ועד שיימצא פיליפ פינל הבא – פסיכיאטר שיטפל בנפגעי הנפש בחמלה אמיתית, ולא על דרך המליצה, ויאבק על כבודם וזכותם לחירות – אפשר להחיות את מורשתו, לצעוד בדרכו ולשאוב השראה מתנועות חברתיות כדוגמת – “Me Too“, תנועה חברתית–פמיניסטית–בין-לאומית נגד הטרדות ותקיפות מיניות אשר יצרה שינויים בדפוסים ישנים שהטביעו חותם עולמי.
גם בעניין אמצעי הכפייה התחולל כאמור שינוי ניכר, והפסיכיאטרים נטלו בו חלק. בעת שנפתח דיון נוקב בהצדקה לקיומם הגנו פסיכיאטרים מסוימים על השימוש בהם בטענה כי הם חיוניים ונחוצים ככלי טיפולי כאשר המאושפזים עלולים לסכן את עצמם או זולתם, אולם עד מהרה אישרו רופאים מנוסים ובכירים כי אמצעי הכפייה מופעלים עקב העדר משאבים הולמים ומחסור בכוח אדם.
בשנת 2017 פרסם משרד הבריאות את דו”ח וועדת ההיגוי לצמצום הגבלה מכאנית בישראל, וכבר בפתחו נכתב כי “ביטול ההגבלות חיוני לשם הבטחת כבוד המטופל, בריאותו ורווחתו, ועולה בקנה אחד עם אקלים בטוח ומקצועי במחלקות האשפוז”.
הוועדה המליצה, כפי שהונחתה, על צעדים אשר יובילו לצמצום משמעותי, עד כדי ביטול כמעט, בהיקפן של פרקטיקות אלה, קשירות ובידוד, והיא קבעה כי ככלל אין לקשור או לנעול מטופלים בבידוד במערכת האשפוז בישראל. זאת למעט במקרים חריגים ביותר, שבהם גובר אינטרס ההגנה על החיים, ואין חלופה אחרת שבכוחה לאיין חשש ממשי לסכנה מיידית לשלמות הגוף או לחיים הנשקפת ממטופל.
עוד קבעה הוועדה כי קשירות ובידוד – אינם בעלי ערך טיפולי, ופוטנציאל הנזק הטמון בהן עולה על התועלת. דברים אלו הפריכו עמדה שהצדיקה את הפרקטיקות הללו בניסיון לשוות להם ערך טיפולי ושמו קץ למחלוקת. בפועל – אכן צומצם היקף השימוש באמצעי הכפייה, אולם הדרך ליעד – ביטולם המוחלט – עוד לפנינו.
עד אז חשוב לתרום לשיח הזכויות בהגדרה ברורה ומפורטת של המצבים והתנאים לשימוש חריג בפרקטיקת ההגבלות ולא להשאירם בגדר מונחים מעורפלים או מבחנים כוללניים שלשונם עמומה דיה כדי להכיל טווח רחב של פרשנויות וסיטואציות.
בסוגיה זו המשפט עשוי לשלב זרועו עם הפסיכיאטריה כדי להחיש את ההגעה ליעד.
הגבלות פסיכיאטריות – כינוסים מטעם ועדת פסיכיאטריה פסיכולוגיה ומשפט
בערב עיון שנערך מטעם ועדת פסיכיאטריה פסיכולוגיה ומשפט של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, ביום 31.10.18 נבחנה סוגיית אמצעי הכפייה.
הרצאה מרתקת ומחכימה במיוחד בנושא קשירות ובידודים – מזווית אישית נשמעה מפי גב’ לינור לוי, בוגרת קרימינולוגיה ומרצה מוערכת במסגרת עמותת “בזכות” ועמותת “אנוש”. גב’ לוי פרשה בגילוי לב ובראיה חדה את סיפורה האישי ועמדה על תובנות מניסיונה במבט ביקורתי. למרבה השמחה התנסותה באמצעי הכפייה היא נחלת העבר.
בהמשך התקיים מושב שכותרתו קשירות, פיסיות או כימיות, ובידוד – מבט צופה פני עתיד, בהנחיית עו”ד עדנה שקל, יו”ר הוועדה, ובהשתתפות דמויות מרכזיות בתחום אמצעי הכפייה מעולם המשפט ומעולם הפסיכיאטריה. בין היתר, השתתפו פרופ’ אלכסנדר גרינשפון, מנהל המרכז לבריאות הנפש “שער מנשה” (דאז) וכן ד”ר גדי לובין, מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש איתנים – כפר שאול. לשעבר: ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות וראש מחלקת בריאות הנפש בצה”ל (אלוף משנה במיל).
ערב העיון צולם והועלה ליוטיוב לערוץ המחוז:
